אבא

מנחם עם רשף בת שנה

לאבא שלי היו שלושה שמות- מרדכי מנחם מנדל. מי שאהב אותו קרא לו באבו, ולכל אדם שאהב הוא קרא מאמאלה. לאבא שלי היו עיניים טובות ולב רחב. הוא אהב את העולם והעולם אהב אותו בחזרה. הוא אהב את כל הצבעים ואת כל הטעמים, את כל עונות השנה ואת כל רוחות השמים. הוא אהב את כל העמים ואת כל הארצות, היה מטייל ומפליג עם אמא ברחבי תבל, ונועץ נעצים צבעוניים במקומות בהם ביקרו על מפת העולם. הכי מכל הוא אהב אותנו- המשפחה שלו. הוא אהב לגדל אותנו ולדאוג לכל צרכינו ורצונותינו בסבלנות אין קץ. הוא היה שורק מנגינות, שר שירים ומספר לנו סיפורים שאינם כתובים בספרים. החלום הגדול שלו היה שנחיה ונהיה שמחים, בריאים ומאושרים.

לאבא שלי היו ידי זהב. הוא היה נגר אמן, בנאי מוכשר, וגנן בחסד. כל מה שעבר בין ידיו צמח וגדל לפאר היצירה. ילדים, צמחים, ובעלי חיים נמשכו אליו כמו אל מגנט. עם רון בלב ואת ביד, העולם פרח והאיר סביבו. לאבא שלי היתה נשמה של סוחר. הוא היה מחשב בראשו חישובים מסובכים, וקורא את האדם שמולו כספר פתוח. אחד מתחביביו הידועים היה לבדוק עד כמה מוכן המוכר להוריד במחיר. בין אם זה בורג או מכונית, הוא תמיד היה מתמקח ובסופו של דבר נותן למוכר טיפ גדול על ההנאה שסיפק לו במשא ומתן. הוא שמר על כבוד האדם, היה נדיב בנתינתו, אך שנא לקבל מתנות.

בשלושים ותשע שנותיי אבא שלי היה הכי גדול, הכי חכם והכי חזק מכל האבות בעולם. בידיים חמות ואיתנות אבא הרים אותי הכי גבוה, ושלח את זרועותיו הכי רחוק שאפשר, להגן עלי מכל משמר. בכל שלב בחיי אבא תמיד היה שם בשבילי, נענה לכל גחמה פעוטה שהיתה לי בשמחה ובאהבה, ומעולם לא התלונן. הוא היה לי לעוגן בלב ים סוער ולקרקע יציבה מתחת לרגליים. הוא היה לי למשענת. בשנתי הארבעים אבא חלה, ולמרות הפחד הגדול שלו ממחטים, הוא לא ויתר על אף זריקה. הוא עשה הכל כדי לשרוד עוד יום ועוד שעה, בתקווה שבקרוב תימצא תרופה.

אבא לא האמין ברפואה אלטרנטיבית, אבל את הרייקי שלי הוא קיבל באהבה והעיד שזה הריפוי היחיד שעוזר לו. בכל טיפול לקחתי ממנו חלק ממכאוביו ונשאתי אותם איתי. כשכאב לו- כאב גם לי, כשאיבד את התיאבון- גם אני הפסקתי לאכול. כשהלך מאיתנו האדמה רעדה. למרות שכבר הגיע חג האילנות, הפרחים חדלו מפרוח והעצים בגן הרכינו את ראשם בעצב. הכלבים פסקו מנביחתם והציפורים חדלו משירתן. רק חתולה שחורה אחת נשלחה ללוות את נשמתו בחשכת הליל. משנקבר שלח לי מסר של שחרור ואהבה, ובאחת עזבו כאבי מחלתו את גופי.

אני לא זוכרת אם אי פעם בחיי אמרתי לאבא שלי שאני אוהבת אותו. ניסיתי לומר לו בימיו האחרונים, אך לא הצלחתי להוציא את המילים מפי. חיבקתי אותו באהבה, נשקתי ברכות לראשו, ושלחתי לו אנרגיות שיחזקו אותו בדרכו האחרונה. אבא ידע שאהבתי אותו, גם כאשר המילים לא יצאו מפי.

אני אוהבת אותך אבא ומודה לך על כל מה שהענקת לי. תודה על שלימדת אותי על היופי, האושר, השמחה והאהבה הקיימים בעולם, ועל כך שהפכת את העולם הזה למקום טוב יותר עבורי. אני משחררת אותך אבאלה יקר שלי. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

 

רשף

 
 
 
 
 
 

3 תגובות
  1. מדהים מדהים ,מדהים, כל מילה נכונה כאילו ניחשת והוצאת לי את המילים מהפה

    התגובה שלך מ שלהבת
  2. קוראת ואיך לא, בוכה ובוכה ועוד פעם בוכה. אני שצפיתי בו מהצד, גיבור וחזק גם כאשר נחלש, מתמודד ולא מוותר, מופתעת כל פעם מחדש שמוכן לנסות הכל וממשיך להלחם. ראיתי איך לאט לאט כאביו משתלטים גם עליך ואת ממשיכה וסועדת באהבה ומסירות. זוכרת לו את הכל. איך שהרג זבובים עם הידיים וסיפר סיפורים על דוב-דוביים.. שהטמין לי בגינה בזוקה מזרעים של אורי כדורי ועוד כאלה מן דברים ששמורים רק לבאבו. שתמיד היה מוכן לעזור בכל דבר עד ימיו האחרונים אם זה לשלוח אותי לרפד שלו לכיסוי למכונת כביסה או לפני ארבעה חודשים לעזור לאיציק להשטיח בטון אצלי בגינה. תמיד תמיד תמיד בצירוף ״בטח מאמאלה״ ״בואי מאמאלה״, ״אל תפחדי מאמאלה״, ״אני אביא לך מאמאלה״, ״את זה יש לי במחסן מאמאלה״.. דוד באבו. תמיד באבו.

    התגובה שלך מ מיה
  3. כל ערב אני מגיעה הביתה פותחת את המנעול והבית חשוך. אתה איננו ואין למי להגיד שהגעתי. ואין מי ששואל אם אכלתי ומה להכין לך ומה שלומך? וכל-כך עצוב לי…. אתה, החזק שלי שידעת לעטוף את כולנו בכל-כך הרבה אהבה, דאגה. הבעל האבא, הסבא שכולנו כל-כך אוהבים.
    אני רוצה לספר לך שהיום באו הגננים וניקו את הבוסתן. גזמו את עץ הגויבות שסגר על החלון. אני מטפלת בגינת הקקטוסים שלך. כל ערב לפני שאני עוצמת את העיניים אני מסתכלת עליך בתמונה שרשף הגדילה, מיסגרה ותלתה לי מעל המיטה, מנשקת ואומרת לך לילה טוב ושתרגיש טוב, שלא יכאב לך גיבור ואהוב שלי. כל בוקר שלי מתקשרת להעיר אותי ונופר שואלת "סבתא התעוררת?". אילנה ואני מדברות כל יום ונפגשות הרבה, גם יונה. הילדים דואגים לי, אבל אני כל-כך מתגעגעת אליך.
    אתה, שהיית מעיר אותי בבוקר והקפה כבר היה מוכן. וכשהרגשת רע ולא יכולת לקום להעיר היית מטלפן מהנייד לטלפון ליד המיטה. בסוף קצת התחלפנו בתפקידים. במקום הקפה שהכנת לי אני הייתי מכינה לך את התה. התפללתי שתרגיש יותר טוב ושתוכל להתגבר. לפני כמה חודשים עוד קיווינו. התחלת לתכנו את ההפלגה הבאה. שנינו קיווינו, אבל המחלה הכרעה אותך. גיבור שלי! האמנת ונלחמת ושנינו קיווינו. עשית כל טיפול שיכול היה לעזור. עוד תקופה ועוד שנה ואולי גם ימצאו תרופה.
    אני מבטיחה להמשיך ולספר לך מה קורה לי , לילדים ולנכדים. תרגיש טוב! תשמור עלינו. אני אוהבת אותך הכי הכי בעולם ואתה היית עונה שאתה אוהב אותי יותר. לילה טוב באבו.

    התגובה שלך מ חוה גל-עוז

*שם

*דוא"ל (לא יפורסם)

אתר